החלטה בתיק ע"א 28243-10-11

לפניי בקשת המשיב בערעור, דוד בן דוד (להלן: " המשיב"), להבהרה ותיקון הפרוטוקול ( בקשה 13), ובקשת המערער, עו"ד דוד גורן (להלן: " המערער"), לתיקון טעות סופר בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים ( בקשה 14).

רקע ועיקרי העובדות

1.      ביום 6.9.11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת רים נדאף), בת"א 1075/07, בתביעת המשיב כנגד המערער. בית המשפט קמא קיבל את התביעה וחייב את המערער לשלם למשיב, לאחר ניכוי 20% בגין אשם תורם שהטיל על האחרון, סך כולל של 153,750.40ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת ההוצאות על ידי המשיב, כמפורט בפסק הדין לגבי כל רכיב תשלום בנפרד, ועד יום התשלום בפועל.

2.      ביום 8.11.11 דחה בית משפט קמא את בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לדיון בערעור שלפניי, אשר הוגש ביום 26.10.11. משנדחתה בקשת עיכוב הביצוע, כאמור, שילם המערער למשיב את התשלומים המפורטים להלן: המחאת חברת הביטוח "איילון" על סך 182,799ש"ח ליום 23.11.11 והמחאת בא כוח המערער על סך 43,584ש"ח ליום 20.11.11.

3.      ביום 17.12.12 קיבלו הצדדים הצעתי, בעקבות מו"מ לפשרה שנערך ביניהם, ולפיה: " פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל בהסכמה לרבות הקביעות, הממצאים והמסקנות שבו, ומנגד, החיובים הכספיים שנקבעו בו יופחתו בשיעור 40% באופן שהמשיב ישיב למערער באמצעות בא כוחו 40% מהסכום ששולם למשיב, בעקבות פסק הדין של בית משפט קמא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד להשבה בפועל לידי בא כוח המערער". דברים אלה הוכתבו לפרוטוקול הדיון שנערך בפניי, בנוכחות באי כוח הצדדים, ומביאים לידי ביטוי את הסכמות באי כוח הצדדים. עוד הוכתב לפרוטוקול, בין היתר, כי: " למניעת ספקות ומחלוקות מצוין בזה בהסכמת ב"כ הצדדים, כי הסכום הכולל ששולם למשיב הינו 247,916ש"ח ולצורך ההשבה שנקבעה לעיל הוא יחושב החל מיום 1.12.12", וכן כי: " מוסכם על הצדדים, כי חברת הביטוח תמציא לב"כ המשיב בתוך 30 יום מהיום אסמכתא בגין ניכוי מס במקור שבוצע בגין רכיב הריבית".

להסכמת ב"כ הצדדים, כפי שנרשמה בפרוטוקול, על כל פרטיה ומרכיביה, נתתי תוקף של פסק דין.

4.      בו ביום, קרי ביום 17.12.12, הגיש המשיב בקשת הבהרה (בקשה מס' 12), נוכח סתירה שמצא לטענתו  בפרוטוקול. בבקשתו ביקש  להבהיר את הסכמת הצדדים באופן שלפיו על המשיב להשיב למערער 20% מהסכומים ששולמו פועל, שהם שווי ערך להפחתה בשיעור 40% מהחיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט קמא, ולא כי על המשיב להשיב למערער 40% מהסכום ששולם בעקבות פסק הדין כפי שנרשם בפרוטוקול. בהחלטתי מיום 19.12.12 דחיתי בקשה זו לגופה, אף מבלי לבקש את תגובת המערער.

5.      ביום 18.12.12 הגיש המשיב בקשה נוספת (בקשה מס' 13), שכותרתה " בקשה נוספת להבהרה ותיקון פרוטוקול", ותמציתה היא, כי הסכומים שהוקראו לפרוטוקול בית המשפט בהסכם הפשרה הינם שגויים, וכי הסכום שקיבל המערער הינו 226,383ש"ח ומסך זה יש להפחית סך של 20,000ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. כמו כן, בבקשה זו חזר המשיב על טענתו לפיה מהות ההסכם הינה כי החיוב בפסק הדין יופחת בשיעור של 40%, וכי לאור האשם התורם בשיעור 20% (שהניכוי בגינו כבר בוצע בגוף פסק הדין של בית משפט קמא), על המשיב להשיב סך השווה ל 20% בלבד. יצוין, כי לבקשה זו צורפו כנספח צילומי ההמחאות המעידות על סכומי התשלומים ששולמו למשיב בפועל ומועדיהם.

6.      בתגובת המערער לבקשות המשיב נטען, כי פסק הדין שואב את קיומו מהסכמת הצדדים, וככל שמאן דהוא חולק על קיומה של ההסכמה, כי אז פתוחה בפניו הדרך לעתור בתביעה לביטול פסק הדין בשל העילות החוזיות (טעות וכיו"ב), תוך שהוא מסתכן כי ביטול הפשרה יחזיר על מכונו את הערעור, דבר העשוי להביא לקבלת הערעור כולו. כן נטען כי אין כל מקום לבקש "הבהרה" או "תיקון הסכמה" באין דרך כזו אפשרית מהבחינה המשפטית.

לגופה של בקשה הגיב המערער, כי הרציונל של הפשרה בין הצדדים לא היה בהעלאת אשמו התורם של המשיב מ- 20% ל- 40%, כי אם הצעת בית המשפט לשני הצדדים לקנות סיכון המתבטא בהפחתה מלאה של 40% מכל הסכומים ששולמו למשיב. הקטנת החיוב לא הייתה פועל יוצא מהעלאת האשם התורם ל 40%, אלא פועל יוצא משקלול כל הסיכונים לרבות הסיכון בקבלת הערעור במלואו. קבלת הערעור במלואו משמעותה הייתה חיוב המשיב בהשבת כלל הסכומים שקיבל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות הערעור.

המערער הוסיף וטען בתגובתו, כי יסוד ההבהרה שקיבל ב"כ המערער מנציג חב' הביטוח "איילון" עובר לפשרה (במהלך ההפסקה בדיון שבית המשפט הכריז עליה לבקשתו), הינו כי חברת "איילון" תקבל החזר של 40% מכל מה שאיילון ועו"ד גורן שילמו למשיב, כשההתייחסות הייתה לסכומים ברוטו, כולל ניכויי מס במקור בגין רכיב הריבית שהועבר לשלטונות מס ההכנסה, וכי מסיבה זו ננקבו במדויק הסכומים שעל המשיב להשיב למערער.

כמו כן טען המערער, כי לצדדים לא הייתה מעולם כוונה לייחד את מרכיב שכר הטרחה, וכי ההתייחסות בהסכם הפשרה הייתה לעולם לסכומי ברוטו של פסק הדין ולמה ששולם בפועל. לדבריו, על רקע הסכום ששולם בפועל אושרו סמכויות הפשרה של ב"כ המערער.

בתגובתו הוסיף המערער כי טענת המשיב, המתעלמת מהרכיב של ניכוי המס במקור שהועבר על ידי חברת "איילון" לשלטונות מס ההכנסה, אף היא דינה להידחות. לטענתו, סכום של 15,533ש"ח ששולם לשלטונות המס ביום 20.11.11 כניכוי במקור, נלקח בחשבון הסכומים ששולמו בפועל. לדבריו, בא כוח המערער פועל כמוסכם לקבלת האישור על ניכוי המס והוא ימציאו לבא כוח המשיב עם קבלתו מחברת "איילון", כפי שהתחייב לכך בפסק הדין, ויש להניח שהמשיב יוכל להתחשבן עם שלטונות המס ולקבל ההחזר המתאים.

לאור האמור התנגד המערער נמרצות לכל בקשה שמהותה ניסיון לכרסם בסכומים המפורטים בפסק הדין, שניתן בהסכמה בערעור זה, וציין כי הסכומים ששולמו בפועל הינם כלהלן: 182,799ש"ח על ידי "איילון", 43,584ש"ח על ידי בא כוח המערער                  ו-15,533ש"ח ששולמו למס ההכנסה. סך כל הסכומים מגיע ל- 241,916ש"ח, מתוכם על המשיב להשיב למערער שיעור של 40% כמוסכם, ולא מתוך הסכום של 247,916ש"ח שנרשם בטעות בפסק הדין המוסכם (תיקון זה פועל כמובן לטובת המשיב).

7.      בתגובת המשיב (מיום 27.12.12) לתגובת המערער, חזר המשיב על טענתו, כי החיוב בפסק הדין  אינו מתייחס לרכיב שכר הטרחה וההוצאות, שכן אף אם היה מתקבל הערעור, לא היה נדרש להשיב סכום זה. כן טען בתגובתו זו, כי חברת הביטוח היא זו שדיווחה לשלטונות המס, לפיכך הסכומים שהוסכם על השבתם הינם הסכומים ששולמו למשיב בפועל, ללא הסכום ששילמה "איילון" (כניכוי במקור) לשלטונות המס.

8.      ביום 18.12.12 הגיש המערער מצידו בקשה לתיקון טעות סופר (בקשה מס' 14), שמהותה תיקון המועד הקובע לחישובי הריבית וההצמדה. לטענתו, סוכם כי הסכומים יישאו ריבית והצמדה מיום ביצוע התשלום בפועל, קרי 1.12. 11 ולא מיום 1.12.12 כפי שנרשם בטעות בפרוטוקול הדיון.        

        בתגובתו (מיום 23.12.12) לבקשה אחרונה זו טען המשיב, כי אין לתקן את המועד 

        כמבוקש, שכן הואיל ומדובר בפשרה בין הצדדים, על הסכומים לצבור הפרשי הצמדה

        וריבית מהמועד בו קבע בית משפט זה את החיוב להשיבם, ולא ממועד תשלומם. לפיכך